רש"ש על בבא בתרא ל״ו א

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על בבא בתרא ל״ה ע״א רש"ש על בבא בתרא ל״ו ע״ב »

1 בבא בתרא פתח ↗

וְאָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מַאן דְּנָקֵיט מַגָּלָא וְתוּבַלְיָא, וְאָמַר: ״אֵיזִיל אֶיגְזְרֵהּ לְדִקְלָא דִפְלָנְיָא, דִּזְבֵנְתֵּיהּ מִינֵּיהּ״ – מְהֵימַן, לָא חֲצִיף אִינִישׁ לְמִיגְזַר דִּקְלָא דְּלָאו דִּילֵיהּ.

2 בבא בתרא פתח ↗

אָמַר רָבָא: אִם הָיָה קָטָן מוּטָּל בַּעֲרִיסָה – יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה לְאַלְתַּר. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, דְּאִית לֵיהּ אִימָּא; מַהוּ דְּתֵימָא: נֵיחוּשׁ דִּלְמָא אִימֵּיהּ עַיֵּילְתֵּיהּ לְהָתָם; קָמַשְׁמַע לַן – אִימָּא לָא מְנַשְּׁיָא בְּרָא.

3 רשב"ם פתח ↗

ומשני הא דאמר ר"ל אין להן חזקה ה"מ לאלתר - שהמחזיק בהן בביתו אין יכול לטעון לקוח הוא בידי בלא עדים ובלא ראיה כשאר מטלטלין שאין יכולין להלך ואין עשוין להשאיל ולהשכיר דנאמן בהן לומר לקוח הוא בידי הואיל וישנו בביתו דבשאר מטלטלין הוי חזקה לאלתר דהמוחזק בהן יכול לטעון שלי הוא שלקחתיו אבל יש להן לעבדים ולגודרות חזקה לאחר ג' שנים שהיה לו לזה המערער למחות ולא מיחה:

1 גמרא איזיל איגזרה לדיקלא כו'. נראה להגיה איגדריה בדלי"ת כדלעיל וע"ש בתוס'. דפעל גזר מצינו בלשון מקרא על קציצת העץ במלכים ב' ו' ד':

2 שם ל"צ דאית ליה אימא. מהרשב"ם משמע דהיה לפניו הגי' דעיילא אימא:

3 ר"ש ד"ה האי מאן. ועכשיו אם בא אדם כו'. כ"נ דצ"ל:

« רש"ש על בבא בתרא ל״ה ע״א רש"ש על בבא בתרא ל״ו ע״ב »